כאלו הם בעלי המקצוע שנולדו בשביל הכלה. מעצבי שמלות כלה שגובים אלפי שקלים על שמלה מהתחרה הנחותה ביותר, ועד העוסקים בתחום של סטיילינג, עיצוב שיער, או איפור. גם אצל אלו ניתן למצוא בעלי מקצוע רבים הגובים מחירים מופקעים על איפור כלה, בטענה כי מדובר ביותר עבודה, אך בפועל, אותן ארבעים דקות של איפור מושקעות גם באיפור ערב, אלא שגם כאן, המחיר הוא אחר לחלוטין. והרי כלה רוצה להיות יפה, הן זוהי זכותה המלאה ברגע חתונתה. וזכותה לבחור את המאפר הכי טוב שיאפשר אותה בדיוק כפי שחלמה. והיא מוכנה לשלם על זה אם צריך.
אז מה עושים עם הניצול הציני של בעלי העסקים בכל הנוגע לחתונה. האם נגזר עלינו להוציא כמאה אלף שקל בממוצע על ערב אחד מחיינו? או שמא עלינו למרוד ולשנות את הקונספט?
זוגות רבים כיום מנסים ללכת נגד הזרם, ולמצוא פתרונות אחרים לערב חתונתם. יש המקיימים חתונות מצומצמות מאד, יש המקיימים חתונות שבהן האורחים מביאים את האוכל בעצמם, מי שמצמצם את העלויות ומביא חבר שיצלם במקום צלם, או כלה הרוכשת שמלה לבנה ברשת “העין השלישית”. בכל הנסיונות הללו טמונים גם ויתורים. מי שלא מוותר, לא חוסך. גם מי שהתחילו לארגן חתונה “בטבע” גילו שהם מוצאים סכומים כפולים ומשולשים לחברות הקייטרינג והציוד.
ובכל זאת, רוב האנשים לא מוכנים לוותר על דבר, מה שגורם לספקים להמשיך ולהעלות מחירים. אף אחד לא מוכן שבחתונה שלו לא יהיה מושלם, או מיוחד, או סתם. כולם מוכנים לעשות כמעט את הכל בשביל ערב החתונה. אז מה אפשר לומר, או שתתעורר פה עוד איזו מחאה חברתית צעירה ומרדנית, או שתתחילו לחסוך, כי החתונה של הילדים שלכם כבר תהיה הרבה יותר יקרה
